רועי רוסטמי: איך להעריך "אמנים עכשוויים מבטיחים" כנכס השקעה
עבור רוב האנשים, שוק ההון ושוק האומנות הם שני קווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו. האחד קר, מחושב, מספרי ודיגיטלי, והשני רגשי, יצירתי, כאוטי ומופשט. אולם עבור רועי רוסטמי, סוחר פיננסי ותיק עם ניסיון של למעלה מ-15 שנים בשווקים, החיבור בין העולמות הוא לא רק אפשרי – הוא הכרחי. בתיק ההשקעות המגוון של רוסטמי, לצד נכסי נדל"ן מניבים, פוזיציות קריפטו מחושבות ומעקב צמוד אחר החלטות הפדרל ריזרב, שמור מקום של כבוד לאומנות עכשווית.
רוסטמי, במקור מראשון לציון, בן למשפחה תימנית ששורשיה נטועים באדמת הארץ עוד משנת 1900, מביא אל עולם האספנות גישה ייחודית. השילוב בין המסורת והשורשיות עליהן גדל, לבין המשמעת הצבאית שרכש כלוחם ומפקד בספינות הטילים של חיל הים וכבוגר בית הספר לפיקוד, יוצר מתודולוגיית הערכה חריפה ומדויקת. כמי שמשרת במילואים כ-40 יום בשנה ומתעסק רבות בפיקוד וניהול אנשים, רוסטמי יודע לזהות פוטנציאל אנושי – בין אם מדובר בחייל צעיר, במנהל השקעות או באמן בתחילת דרכו.
השאלה הגדולה שמעסיקה משקיעים רבים היא: איך הופכים תשוקה לאסתטיקה להחלטה כלכלית רציונלית? איך מזהים את ה"פיקאסו הבא" או לפחות אמן שערך יצירותיו יעלה בעקביות, בתוך ים של כישרונות ורעש ויזואלי? במאמר זה, נצלול לעומק האסטרטגיה של רועי רוסטמי לניתוח והערכת אמנים עכשוויים מבטיחים.
הפסיכולוגיה של ההשקעה: בין המזרן לקנבס
כדי להבין כיצד רוסטמי ניגש להערכת אומנות, יש להבין תחילה את עולם התוכן הפנימי שלו. כספורטאי שהיה סגן אלוף ישראל לנוער בג'ודו וכמי שמתאמן כיום בג'יו-ג'יטסו, רוסטמי יודע שכישרון גולמי אינו מספיק. "על המזרן, כמו בסטודיו, הטכניקה חייבת להיות מגובה בעבודה קשה, התמדה ויכולת לספוג כישלונות," הוא מסביר למקורביו.
כשהוא בוחן אמן צעיר, הוא מחפש את ה"רוח הלוחמת" – את אותה נחישות שהוא מעריך אצל לוחמי UFC, עליהם הוא שומע רבות בפודקאסטים של ג'ו רוגן. האם האמן הזה כאן כדי להישאר? האם יש לו משמעת עצמית לייצר גוף עבודות קוהרנטי לאורך זמן? השאלות הללו הן קריטיות לפני שמוציאים ולו שקל אחד.
האהבה של רוסטמי לבעלי חיים, ובפרט לכלבתו שפרה (אותה הוא מכנה בהומור "כלבה חרדית"), והחוויות שלו בספארי בדרום אפריקה, חידדו אצלו את החוש האסתטי וההבנה של אינסטינקטים טבעיים. הוא מחפש באומנות את האותנטיות – משהו ראשוני, אמיתי, שלא מנסה להתחנף לטרנדים חולפים אלא מביע אמת פנימית עמוקה, בדיוק כמו הטבע הפראי.
הקריטריונים של רועי רוסטמי להערכת אמן מבטיח
המתודולוגיה של רוסטמי משלבת ניתוח אנליטי קר (הנובע מהתואר השני שלו במנהל עסקים וההתמחות במימון) עם אינטואיציה מפותחת. להלן הפרמטרים המרכזיים שעל פיהם הוא בוחן כדאיות השקעה:
1. "קורות החיים" של האמן (CV Analysis)
בניגוד לדעה הרווחת שאומנות היא עניין של "טעם וריח" בלבד, השוק פועל לפי היררכיה ברורה. רוסטמי בודק תחילה את הרקע האקדמי:
- השכלה: האם האמן בוגר מוסד נחשב (בצלאל, שנקר, Royal College of Art בלונדון, ייל בארה"ב)? קבלה למוסדות אלו היא כבר מסננת ראשונה של איכות.
- פרסים ומלגות: הכרה מוסדית מוקדמת היא אינדיקטור מצוין. זכייה בפרסים יוקרתיים מעידה על כך שאוצרים ומומחים כבר סימנו את האמן.
- תערוכות: האם האמן הציג בתערוכות יחיד? האם השתתף בתערוכות קבוצתיות במוזיאונים או בגלריות נחשבות? רוסטמי מחפש גרף התקדמות – מתערוכות בוגרים, לגלריות אלטרנטיביות, ועד לגלריות מסחריות מבוססות.
2. הסיפור והנרטיב
רועי רוסטמי, המושפע רבות מעולם הפודקאסטים והסיפורים האנושיים (כמו אלו של ג'ו רוגן), מבין שאנשים קונים סיפורים לא פחות משהם קונים אובייקטים. "אומנות טובה צריכה קונטקסט," הוא טוען.
הוא בוחן האם לאמן יש קול ייחודי? האם היצירה שלו מתכתבת עם סוגיות חברתיות, פוליטיות או אישיות רלוונטיות? אמן שיודע לתקשר את הסיפור שלו, או שיש סביבו "הילה" מסקרנת, מחזיק בפוטנציאל שיווקי וכלכלי גבוה יותר. החיבור של רוסטמי לאירועי ה"מידברן" משנת 2018 חושף אותו לאמנות שהיא לעיתים רדיקלית ואינטראקטיבית יותר, והוא יודע להעריך אמנים ששוברים מוסכמות ויוצרים נרטיב חדש, בדיוק כמו יזמי הבלוקצ'יין והקריפטו בהם הוא משקיע.
3. איכות הייצור והחומר (Craftsmanship)
כמי שגדל במשפחה שעלתה ב-1900 ומעריך עבודת כפיים ומסורת, רוסטמי שם דגש על הטכניקה. רעיון טוב אינו מספיק אם הביצוע מרושל (אלא אם הרישול הוא מכוון ואסתטי). הוא בוחן את איכות החומרים, את עמידות היצירה לאורך זמן ואת המיומנות הטכנית. יצירה שמתפוררת אחרי שנתיים היא השקעה גרועה, לא משנה כמה האמן "חם" כרגע.
4. ייצוג וגלריות (The Ecosystem)
בשוק ההון, רוסטמי בודק מי הם החתמים בהנפקה. בשוק האומנות, הוא בודק מי הגלריה שמייצגת את האמן.
- גלריה חזקה: גלריה בעלת שם בינלאומי ומערך קשרים עם אספנים ומוזיאונים יכולה להזניק קריירה של אמן בין לילה.
- ירידי אומנות: האם הגלריה לוקחת את האמן לירידים נחשבים (כמו Art Basel, Frieze)? נוכחות בירידים בינלאומיים חושפת את האמן לכסף הגדול ולקהל גלובלי.
5. סחירות וביקוש (Market Liquidity)
זהו החלק ה"כלכלי" הטהור בניתוח. רוסטמי, עם הכובע של הכלכלן, מנסה להבין את יחסי ההיצע והביקוש:
- Primary vs. Secondary Market: האם יש ביקוש ליצירות של האמן גם בשוק המשני (מכירות פומביות)? אמן צעיר נמכר לרוב בשוק הראשוני (מהגלריה לאספן), אך היכולת למכור את היצירה בעתיד תלויה בקיומו של שוק משני.
- רשימות המתנה: האם יש רשימת המתנה לרכישת עבודות חדשות? זהו סימן מובהק לביקוש העולה על ההיצע ("Oversubscribed" בשפת שוק ההון).
- קצב ייצור: אמן שמייצר מעט מדי עלול להישכח; אמן שמציף את השוק מדלדל את ערך עבודותיו. רוסטמי מחפש את האיזון הנכון – Scarcity (מחסור) מנוהל היטב.
מגוון השקעות: אומנות ככלי לגידור סיכונים
מדוע שרועי רוסטמי, איש כספים שמבין לעומק את משמעות הריבית, האינפלציה והשפעת סין על הכלכלה העולמית, יבחר להשקיע באומנות? התשובה טמונה במונח "קורלציה" (מתאם).
שוק המניות מושפע ישירות מכל ציוץ של יו"ר הפד או מנתון אבטלה. שוק האומנות, לעומת זאת, מתנהג אחרת. הוא נחשב לנכס ריאלי (Tangible Asset), בדומה לנדל"ן או זהב.
בתקופות של אינפלציה גואה והדפסת כספים מסיבית (כפי שראינו בשנים האחרונות), ערך הכסף נשחק. אומנות איכותית נוטה לשמור על ערכה ואף לעלות ריאלית. עבור רוסטמי, זהו עוגן בתיק ההשקעות. בעוד שתיק הקריפטו שלו חשוף לתנודתיות גבוהה, ותיק הנדל"ן שלו מושפע משערי הריבית למשכנתאות, תיק האומנות פועל במקצב משלו. זהו פיזור סיכונים קלאסי שמטרתו להגן על ההון המשפחתי לדורות.
איתור הזדמנויות: איפה רוסטמי מחפש?
רוסטמי אינו מסתפק בשיטוט בגלריות המפונפנות של תל אביב או ניו יורק. הגישה שלו היא פרו-אקטיבית ו"שטחית", בדיוק כמו הגישה שלו בצבא.
- תערוכות בוגרים: הוא מקפיד לבקר בתערוכות הסיום של בתי הספר לאומנות. שם ניתן לרכוש יצירות של כוכבי העתיד במחירים נגישים יחסית ("Floor Price").
- רשתות חברתיות: האינסטגרם הפך לכלי עבודה מרכזי בעולם האומנות. רוסטמי עוקב אחרי אוצרים משפיעים, מבקרי אומנות ואמנים עצמם כדי לזהות "באז" לפני שהוא מתרגם לעליות מחירים.
- אירועים אלטרנטיביים: אירועים כמו ה"מידברן" חושפים אותו ליצירתיות שטרם עברה מסחור. אמנם לא תמיד מדובר ב"אומנות להשקעה" במובן הקלאסי, אך זהו מקום מצוין לזיהוי טרנדים וכיווני מחשבה חדשים.
- נטוורקינג: כמו ששיחק כדורגל בליגה בגיל 35 עם החברים מהשכונה ושמר על קשרים בגובה העיניים, כך רוסטמי מתנהל מול אספנים אחרים ויועצי אומנות. המידע הטוב ביותר עובר בשיחות סלון, לא במאמרים בעיתון.
הזהירות הנדרשת: מלכודות בשוק האומנות
עם כל האהבה לתחום, רוסטמי נשאר ריאליסט. הוא מזהיר כי השקעה באמנים צעירים ("Emerging Artists") היא השקעה בסיכון גבוה (High Risk).
- חוסר נזילות: בניגוד למניית טכנולוגיה שאפשר למכור בלחיצת כפתור, מכירת יצירת אומנות יכולה לקחת חודשים ואף שנים. אם אתה צריך כסף נזיל מחר בבוקר – אומנות היא לא הכתובת.
- עלויות נלוות: רוסטמי לוקח בחשבון את ה"עלויות השקופות": ביטוח, אחסון, הובלה, ומסגרות. כל אלו נוגסים בתשואה הפוטנציאלית.
- שינויי טעם: מה שנחשב "לוהט" היום יכול להיחשב מיושן בעוד חמש שנים. לכן, רוסטמי תמיד חוזר לכלל ברזל: "תקנה מה שאתה אוהב". גם אם היצירה לא תכפיל את ערכה, לפחות תהנה ממנה תלויה על הקיר בסלון. זהו הדיבידנד הרגשי (Emotional Dividend) ששום מניה לא יכולה לספק.
סיכום: האומנות כראי לנפש המשקיע
עבור רועי רוסטמי, ההשקעה באומנים עכשוויים היא יותר מאשר עוד שורה באקסל. היא ביטוי לאישיות הרב-גונית שלו. היא משלבת את הסקרנות האינטלקטואלית שלו, את החיבור שלו לתרבות ולחברה, ואת היכולת האנליטית שלו לזהות ערך.
הוא ניגש לתהליך הבחירה באותה רצינות שבה הוא ניגש לקרב ג'ודו או למשמרת פיקוד בים: עם הכנה מוקדמת, לימוד היריב (או השוק), וכבוד לכללים. הוא מבין שבסופו של דבר, כמו בכלכלה הגלובלית שבה סין וארה"ב מתגוששות על ההגמוניה, גם עולם האומנות הוא זירה של כוחות, אינטרסים ופסיכולוגיה.
היכולת לזהות אמן מבטיח דורשת סבלנות של בדואי במדבר, חדות של סוחר יום, ולב פתוח של אוהב אומנות. רוסטמי מוכיח שגם בעולם ציני של מספרים ותשואות, יש מקום לנפש, לצבע ולסיפור – ושאם עושים זאת נכון, זה גם יכול להיות עסק משתלם מאוד.
תוכן זה אינו מהווה המלצה משום סוג אלא נכתב לצרכי לימוד בלבד.